הטיפול, הנקרא 'כינור לב', שפותח על ידי ד"ר ליפו, חולל את השינוי באופן מיידי. "הרב ד"ר ליפו אמר לי לבוא עם כריך, למרות שלא הייתי מסוגל לבלוע. אחרי הטיפול הראשון הוא השאיר אותי בחדר, ואכלתי את הפרוסות הראשונות שלי מזה זמן רב", מספר גלעד בהתרגשות. "אבל זה לא רק הטיפול המדהים שהביא אותי לרוגע ולבריאות, אלא האישיות המדהימה של הרב ליפו, שלא מוצאים כמוה בעולם הרפואה. הייתי אצל מטפלים ורבנים רבים, אבל מעולם לא נתקלתי בכזאת אהבה ואכפתיות. אדם שבכל רגע יכולתי להרים לו טלפון ולקבל ייעוץ וטיפול, לשוחח איתו על כל הכאבים ולשמוע ממנו אמונה כל כך טהורה". 

"ירדתי מהמטוס, ראיתי את השכינה"

ביום הכיפורים תשל"ד היה ד"ר מרדכי ליפו סטז'ר צעיר בבית החולים הדסה בירושלים. זה עתה עלה עם אשתו מצרפת, חוזר בתשובה בראשית דרכו. "האזרחים בארץ לא ידעו את חומרת המצב בחזית, אבל אני פגשתי את החיילים שבאו מהחזית ואמרו ש'עוד שלושה ימים המצרים מגיעים לתל אביב'", נזכר ליפו, "היה ייאוש גדול. באותו יום בכיתי והתפללתי לה' שיציל את עם ישראל". באותו המעמד נולדה תובנה אצל ליפו: "הבנתי שישנו מהלך רוחני שחסר לעם ישראל, ובגללו המצב שלנו לא מספיק טוב. באותו רגע לקחתי על עצמי לעשות את ההשתדלות גם בתחום הזה, למרות שלא היה לי ברור בדיוק מה זה אומר. ראשית כול ללמוד, ומתוך כך גם להשפיע". מהר מאוד התברר מה מניע את ד"ר ליפו: תשוקה עצומה לשלב מדע ואמונה, פילוסופיה ותורה, הן כהשקפה והן כדרך חיים ופרקטיקה.

מרדכי ליפו נולד בשטרסבורג, צרפת, בשנת תש"ח. בן למשפחה מסורתית, שעברה את מלחמת העולם השנייה כשהיא מסתתרת בדרום צרפת. ליפו קיבל חינוך יהודי מינימלי, והוא זוכר ילדות מאושרת בלי תופעות של אנטישמיות. מצעירותו נמשך לשילוב בין ניגודים, לכאורה: "תמיד אהבתי ללמוד כמה כיוונים ביחד, מגמה ריאלית עם מגמה קלאסית: לטינית, יוונית, פילוסופיה, וגם מתמטיקה ומדעים. כשהלכתי לצופים הדתיים התרשמתי עמוקות מהמדריכים הדתיים, שהיו שומרי תורה ומצוות ומצד שני מאוד משכילים. זה היה הדגם שאחריו רציתי ללכת". כיום מתגוררים בישראל מרבית חבריו ומדריכיו בצופים הדתיים בשטרסבורג, בנים למשפחות מבוססות שעלו לישראל מתוך אידיאל. על תהליך התשובה של ליפו הצעיר השפיעה חוויה עוצמתית במיוחד: "מה שחיזק אותי מאוד באמונה זה כשבאתי לארץ בחופש, ירדתי מהמטוס והרגשתי את השכינה".

איך אתה מסביר את זה?

"פשוט תחושה חזקה מאוד. מרגישים אותה, אינני יודע להסביר. מאז שעליתי לארץ, נסעתי פעמיים בלבד לצרפת. פעם אחת כדי לקבל את הדוקטורט ופעם שנייה כדי להביא את אבי ז"ל לארץ. וכל פעם שחזרתי לארץ, הרגשתי כך".

ליפו למד בשטרסבורג במסלול יוצא דופן של רפואה וביולוגיה מתוך מגמה להיות חוקר, ולאו דווקא רופא מטפל. באחד מביקוריו בארץ הכיר את אשתו, שעלתה לארץ אחרי ששת הימים. בתשל"ב הם התחתנו, וליפו קיבל אישור לעשות את הסטאז' שלו כרופא בבית החולים הדסה בירושלים.

ליפו המשיך במה שמשך אותו מאז ילדותו: השילוב בין הניגודים. "תמיד ניסיתי לחבר בין אמונה ומדע. באותם ימים של מלחמה וייאוש הכרתי את הרב לוי נחמני, צדיק מקובל שעלה ממרוקו, שהיה מתפרנס רק מיגיע כפיו. הוא חזה שתהיה מלחמה ביום הכיפורים תשל"ד, והוא גם אמר שישראל תנצח ושבהושענא רבה יהיה מהפך. זה מאוד חיזק ועודד אותי, במיוחד כשזה התממש. מאז זה הכיוון שמוביל אותי, להביא את עם ישראל לשלום פנימי בין הצד השכלי שלו והצד הרגשי שלו. איחוד שייצור תרבות חדשה, פוליטיקה חדשה, ובסופו של דבר אמונה חדשה".

איך תיתכן הכרה כזאת?

"דרך המדע. אני אומר לעמיתיי האתאיסטים: האדם צריך רגש. רגש לאומי ודתי, ולא רק שכל ומילוי צרכים ותאוות. זו מחלה לחיות בלי הצד הרגשי העמוק. והם מודים לי, הם לא יכולים לסתור אותי מבחינה מדעית. ההכרה הזאת תביא בסופו של דבר גם את הרציונליסטים הכי קרים לאמץ את עולמה הרגשי של היהדות. מצד אחד ברור שההלכה היא תמיד הקובעת, אבל היא מתפתחת בתוך גבולות השמרנות ומושפעת מהתפתחות המוסר הרציונלי, ואנחנו רואים את זה בלי סוף. היחס לנשים ביהדות הוא דוגמה מיטבית. הרי זה לא מה שהיה בימי בית ראשון, בבית שני או בימי הביניים. הן בהלכה והן בחינוך ומחשבה, עברנו תהליך של הזנה עם המוסר השוויוני. לכן אני אומר ליהודי החילוני, הפוסט-מודרני: הדת והמוסר הם חלק ממך, אל תפחד מזה. זה לא סותר את הצד הרציונלי שלך. תיפתח לצדדים האלה שבך, וגם קבלת עול מלכות שמיים ומצוות תגיע. אבל היא לא תגיע מתוך כפייה, אלא מתוך הכרה, מתוך התפתחות טבעית".

הציונות ביקשה ליצור את החיבור הזה, של רגש לאומי עם אידיאולוגיה של שוויון: סוציאליזם או ליברליזם.

"נכון, והיא סיימה את תפקידה היות שהחיבור הזה לא מספיק חזק ועמוק. הרגש החזק באמת הוא הרגש הדתי של אהבת ה' ומתוך כך אהבת העם והעולם גם יחד. זה יהיה החיבור האמיתי, ולשם אנחנו הולכים, בעזרת השם".

במשך השנים חיפש ליפו את קרבתם ועצתם של גדולי ישראל, וכך הגיע אל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, בירושלים. "הרב צבי יהודה מאוד השפיע עליי להישאר בעולם הרפואה במקביל ללימוד תורה. היה לו חשוב שאני אמשיך לשלב בין הדברים. אפשר בהחלט לומר שכל הרעיונות שלי בספר למשל, באים מהדרכה אישית שלו, שכן הוא כיוון אותי בלימוד התורה".

עם השנים היה ליפו לרופאו של הרב צבי יהודה. "לפני מותו, הרב צבי יהודה עבר קטיעה של רגל. אחרי הקטיעה שאלו אותו הרופאים איך הוא מרגיש ואם יש לו כאבים. הוא אמר להם 'מה שכואב לי, שיש כל כך הרבה יהודים בחוץ לארץ'".

מה לקחת מהשנים האלה במחיצתו?

"את החיבור בין אמונה חזקה ליושר ואמת. בציבור יש אנשים שנוטים לגישה מיסטית של היהדות, אבל לרב צבי יהודה הייתה היכולת לחבר שכל רציונלי עם יושר והתלהבות רגשית-אמונית. זה שילוב שקשה לרוב האנשים. פעם אחת התגלה שאחד מתלמידיו חולה סרטן והוא בכה, לא הפסיק לבכות במשך שעות. מאידך הוא כל כך שמח כשפוצצו את הכור הגרעיני בעיראק, הוא רקד עם רגל אחת לאחר שעבר קטיעה. זה ניכר גם בשיחות שלו: הקו שלו היה שלעולם אין לערב ענייני סוד והלכה, ולמרות שהיה מקובל, ספר הזוהר לא היה גלוי בארון הספרים שלו אלא בשורה השנייה של הספרים, מוסתר על ידי ספרים אחרים".

דמות אחרת שליפו היה קשור אליה היא ר' אשר פריינד, צדיק ירושלמי, איש הישוב הישן, חרדי בכל הווייתו. "ר' אשר היה ההפך מהרב צבי יהודה. רבי אשר חינך לתיקון הרגש, לתיקון המידות, ובעצם לביטול העצמי. אצל הרב צבי יהודה הדגש היה על תיקון השכל על ידי רגש פנימי של אהבת ישראל. הרב צבי יהודה היה מחובר ל'מה': ענייני ציבור, התנחלויות, פוליטיקה, המדינה. ר' אשר התעניין רק ב'איך' ולא ב'מה', שהדברים יבואו מהנפש באמת, שלא נרמה את עצמנו.

"פעם אחת, לאחר תקופה ארוכה שעסקתי בסיעוד וראיתי הרבה מקרים עצובים, באתי אל ר' אשר ואמרתי לו שקשה לי. הוא ממש כעס עליי, מה פתאום אני מרחם על עצמי, חושב על עצמי. מבחינתו זו חולשה, זה אגו. בסוף ימיו הוא היה חולה מאוד, אבל כששאלו אותו איך הוא מרגיש הוא אמר 'הכי טוב בעולם'. הרב צבי יהודה, לעומת זאת, לא הסתיר את הסבל שלו, הוא רצה לחיות.

"לכאורה הם היו הפכים, אבל בעצם זו שלמות, ובזה אני עוסק מבחינה רפואית, וגם הגותית: השילוב בין רגש לשכל, והשליטה עליו, כלומר היכולת לעבור ממצב למצב: מביטול גמור לשכל של ר' אשר, להתעוררות רגשית במקומות הנכונים ובעתים בנכונים של הרב צבי יהודה".

המתכון לשלום עולמי

ארבעים שנה לאחר אותו יום כיפור משמעותי שחווה בהדסה, יושב ד"ר ליפו במרפאתו הירושלמית והעמוסה, בה הוא מטפל בחוליו, ומאמין שלנגד עינינו ממש מתגשמים דברי הנביאים: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר: ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטיי תשמרו ועשיתם" (יחזקאל לו כו-כז). סוף לאובדן הדרך של עם ישראל, סוף לפירוד הפנימי, לייסורים הלאומיים והפרטיים: תשובה גדולה אל בורא עולם וחיים חדשים ומאושרים. "עובדה היא, שאנחנו רואים את תחילתו של שינוי עמוק במוח של המין האנושי, דבר שמתבטא, מבחינה מדעית, בפעימות הלב", מסביר ליפו את התיאוריה שפיתח. "קודם כול נהפוך את האדם לנורמלי, לבריא, למוכן לקלוט. השלב הבא הוא לשחרר את הרגש הזה בצורה הכי גדולה, שהיא אהבת ה'. זה תהליך טבעי שילך ויתפתח, וזו לדעתי הפסיכולוגיה העתידית, שכן אהבת אלוקים זה המצב האופטימלי של המוח".

"הראי"ה קוק אמר בראשית המאה הקודמת שאנחנו בראשיתו של תהליך 'אתחלתא דגאולה' גשמי", מסביר ד"ר ליפו, "ושאחריו תתחיל הגאולה הרוחנית. היום אנחנו נמצאים בשלב הרוחני, והשלב הזה הוא כאשר העולם כולו מתחיל לחפש את תיקון הלב על ידי תיקון המוח. המדע מכיר בזה, וגם התרבות האנושית מחפשת את זה. כשעם ישראל יתחבר לזה נגיע גם לשלב האחרון, המתוקן: מוח מתוקן בדרך של אהבת ה', שזה העונג הכי גדול ומשמח שיש ביקום".

לאחר ארבעים שנות עבודה כרופא, וכאמור הסתופפות בבתי מדרשם של הצדיקים הירושלמיים, הוציא ליפו את הספר שעל כתיבתו שקד קרוב לשלושים שנה: 'לב חדש - פילוסופיה מדע ואמונת ישראל לנוכח אתגרי הזמן' (הוצאת ידיעות ספרים, 2014). ליפו הוא תושב ירושלים, נשוי לחיה לין ואב לשישה ילדים.

ספרו של ליפו משלב הגות תורנית עם פילוסופיה קלאסית, מחקר ביולוגי ורפואה, היסטוריה וניתוח פוליטי. חידושו הגדול הוא הטענה שטיפול נכון של האדם במוחו – או בעזרת מטפל – יכול לא רק לשמור על בריאותו הפיזית והנפשית, להעניק לו את השמחה, הביטחון, שלוות הנפש והאמפתיה לזולת החסרות לאדם המערבי; אלא גם לתקן את נפשו של המאמין הפנאט, הפונדמנטליסטי, שמוכן לרצוח בסערת רגשותיו. בשלוש מילים המטרה היא: להביא לשלום עולמי. אם הדברים נשמעים מופרכים, ליפו אכן מסייג אותם: את התרפיה הזאת יש לערוך קודם כול בתוך העם היהודי, עם שמטבעו וסגולתו ערוך ומוכן לה, ושתרבותו, מדינתו ומצבו הכללי זקוק לה ובשל לקראתה. אל העולם, המסר יחלחל עם הזמן.

ד"ר ליפו, זה נשמע חלום ולא מציאות.

"צריך להתחיל מנקודת ההתחלה המדעית, ונקודת ההתחלה היא מאוד פשוטה, מובנת ומוכחת מדעית כבר שנים: במוחו של כל אדם בריא מתרחשות כל הזמן שתי פעולות קוגניטיביות: הרגשית והרציונלית. אנחנו יודעים לזהות את הפעולות של כל אחת מהן במוח האדם, וניתן לראות זאת על ידי MRI למשל. כדי שאדם יהיה בריא ושמח, על שתי המערכות להיות מאוזנות ככל האפשר, כלומר לבוא לידי ביטוי באופן אידיאלי בהתאם לאותו אדם. אדם שמדכא את המערכת הרגשית הטבעית שלו, או את המערכת הרציונלית, מידרדר. הוא מידרדר גם בבריאות הגוף וגם בבריאות הנפש, כגון נטייה לדיכאון. אדם זקוק מעצם בריאתו להיות מחובר לצדדים השכליים והרגשיים שלו, אחרת נוצרת הפרעה שיש לטפל בה".

כלומר?

"במוח מתרחש החיבור של הגוף והנפש, ועל כן לפי הגישה ההוליסטית שאני דוגל בה, תיקון המוח אמור לפתור את רוב הבעיות של האדם. יש היום בעולם, וגם לנו במרפאה שלנו, כמובן, המון ניסיון עם זה: אנחנו רואים ומאבחנים יותר ויותר את ההשפעה של איזון המוח על הבריאות: אנשים שסבלו שנים מפצעים כרוניים קשים, סוכרת ומחלות לב עברו אצלנו טיפול, ואנחנו רואים תוצאות מדהימות. כמובן, לא במאת האחוזים, אבל התוצאות הכלליות מצוינות. כאשר המרכז השכלי והרגשי באים לידי ביטוי הרמוני ומיטבי, רואים באופן ברור את ההשפעה על המערכת העצבית האוטונומית האחראית על הפעלת האיברים הפנימיים, ומכאן ההשפעה על לחץ הדם, פעילות הלב, הלבלב, הכבד ועוד".

זה נשמע כמו רפואה אלטרנטיבית, אבל אתה טוען שאתה רופא לכל דבר ולא מטפל אלטרנטיבי.

"התוצאות של הטיפול שלנו דומות לשל רפואה אלטרנטיבית כמו דיקור סיני, מדיטציות, פעילות גופנית טיפולית וכדומה, שאכן מסייעות לחולים רבים, אלא שאצלנו זה מדעי ואיכותי לאין ערוך. כמו ההבדל שבין רקטת קסאם לטיל יריחו...".

מוזיקה כפתרון לטראומה

את השיטה שפיתח ד"ר ליפו הוא מכנה 'כינור הלב', והיא מבוססת על טיפול עצמי בעיקרו, כאשר המטופל לומד להפעיל באופן הרמוני את קצב הלב. "לאחר שהעמקתי במחקרים על השפעת האיזון המוחי על בריאות האדם, לצד מחשבות שעלו בי מתוך לימוד התורה, עלה בי, בעזרת ה', הרעיון של השמעת מוזיקה בקצב לבו של האדם. התחלנו בפיתוח התוכנה וניסויים להבנת פעולת הדבר על המוח, ובאמת התברר שכאשר האדם משמיע לעצמו מוזיקה שהוא אוהב לפי קצב הלב שלו, יש לדבר השפעה כמו של מדיטציה מהסוג החזק ביותר: ראיתי שיש לזה השפעה על הדם ועל מערכת העצבית האוטונומית, שהמטופלים מסוגלים להביא אותה לאיזון בעזרת הטיפול. התוצאות בגוף ובנפש אדירות: טיפול בחרדות, דיכאון, קשב וריכוז בילדים לצד סוכרת ופצעים כרוניים, בזכות החיזוק של המערכת החיסונית. אנחנו מתכוונים להתחיל מחקר על סרטן, בעזרת ה', וכבר מנהלים פרויקט מחקר בבית החולים הדסה בקשר למניעת התקפי לב".

הפסיכיאטר ד"ר מיכאל אבולעפיה מאשר את יעילות הטיפול במקרים נפשיים שונים: "אני מכיר את ד"ר ליפו קרוב לעשרים שנה, אדם מאוד צדיק ומאוד חדשן, דבר שהוא מאוד נדיר כשלעצמו - בדרך כלל צדיקים הם לא חדשנים, וחדשנים אינם צדיקים, ואילו ליפו מצליח לשלב. ובאמת אני רואה תוצאות מאוד טובות עם השיטה שלו, בעיקר בנפגעי חרדה ופוסט טראומה".

מדוע דווקא בטראומה?

"הרעיון המרכזי בטיפול הוא שהוא מביא את האדם להתחבר לעצמו, באמצעות הרעיון הפנטסטי של החיבור בין מוזיקה ובין הדופק. הטיפול הזה מחזיר למטופל תחושה אימהית, שבה מותר להקשיב ולהשתחרר. זה מחזיר לנפגעי טראומה את תחושת הרצף שהם איבדו בעקבות הפגיעה. זה לא טיפול בלעדי ולא לכל מטופל זה מתאים, אבל בהחלט יש לזה תוצאות טובות מאוד".

חוויית הטיפול גם היא מעין עולם הבא: חיבור האצבע לאלקטרודה המחוברת למחשב, ובחירת שיר אהוב. כעת כל שיש לעשות הוא לנשום ולשאוף בהתאם להנחיות של ד"ר ליפו. כשקצב הלב עולה המנגינה מושמעת מהר, כשהוא יורד היא מואטת. היכולת להגביר את הקצב בעת הנשימה ולהאט בעת שאיפה היא העדות להבראה. אצל חולי סוכרת, למשל, אין כמעט שינוי בקצב: העליות והירידות בקצב הלב מינוריות. וזו בדיוק הבעיה. "במוחו של אדם בריא יש כל הזמן תנודתיות", מסביר ליפו, "התעוררות ורגיעה – ההתעוררות מגבירה את קצב הלב, הרגיעה מאטה אותו. אם לא מתקיים השילוב הזה, אם האדם הופך להיות אחיד מבחינה מוחית, סימן שהוא מאוד לא בריא. אנחנו בעצם מאמנים את המוח ומחזירים אותו לכושר".

הגישה הזאת, לפיה מוח בריא שווה גוף ונפש בריאים, נקראת מגה-קוגניציה, ובעיני ליפו היא מופת מופלא לטענה שהאדם חייב את הרגש העמוק ביותר לצד ניתוח שכלי קר כדי להיות מאוזן ובריא. וכאן אנו נכנסים בעצם לספרו של ליפו ולטענתו העיקרית, שאיזון רגשי ושכלי יביא את המזור לעם ישראל ולמין האנושי.

איך מגיעים מכאן לגאולת העם והעולם?

"המדע הוכיח כבר שאנשים בעלי אמונה באלוקים, בעלי שייכות חברתית טובה, בעלי רגשות בריאים, הם אנשים בריאים. כלומר, זה חלק מצרכיו הקיומיים של האדם. מאידך, האדם זקוק לפן הרציונלי. זה נכון לכל בני האדם, ובאמת, כבר היום מתרגמים את זה אבל בצורה שטחית, כמו מדיטציות, למשל. כלומר אפשר לפתח עולם פנימי מאוזן יחסית, בלי להמשיך למדרגה הבאה, המתבקשת, שהיא הלב והעיקר בכל החידוש הזה. לכאן נכנסים עם ישראל והתורה, עם המעלה הנוספת שבה האדם מכוון את התיקון שלו לאהבת ה', וזה החידוש הגדול".

אהבת ה' כחלק מביטוי רגשי שלם?

"בהחלט, בלי זה האיזון איננו שלם. אהבת ה' היא עיקר הביטוי הרגשי של המוח, היא השיא, היא פסגת העונג של הנפש שלנו. בנוסף לכך, בעם ישראל הרוחניות הזאת היא קולקטיבית, לאומית, ולא אישית גרידא. לכן התיקון המוחי שלנו חורז את הפרט עם האומה, וממילא יהודים בריאים במוחם משמעו חברה מתוקנת ומדינה מתוקנת. זה בעצם מה שזעק הרב צבי יהודה בשם הכוזרי, שאת האמונה בה' לומדים דרך התבוננות בהיסטוריה של עם ישראל. יהודי שיזכה למוח בריא, יהיה מסוגל לראות בקלות רבה יותר את המגמה האלוקית בהיסטוריה, וממילא להגיע לאמונה".

ליפו מסביר כיצד התיקון היהודי הלאומי יוביל לתיקון האנושות כולה: "הפילוסוף קאנט הניח את היסודות של רציונליות קלאסית, לא אגואיסטית, שהיא הבסיס למוסר העולמי שתקף עד היום, והשורש שלו הוא התביעה לשוויונות, היינו שכל בני האדם שווים. התרבות המערבית לקחה את הגישה הזאת לאבסורד, והתוצאה היא צרפת ואירופה שמאבדות עצמן לדעת מתוך נהנתנות, אגואיזם וסובלנות בלתי מובנת למי שמבקש להשמיד אותה, וראינו את זה עכשיו בצרפת. מצד שני ישנה גישה מוסלמית של רגש טהור, שבשם הקבוצה האסלאמית מוכן לטבוח עולם ומלואו. האיזון הוא ביהדות ובעם ישראל, שתמיד הכיל בקרבו את שני הכוחות הללו: אוניברסליות לצד קיום לאומי. הכלל והפרט, הרגש והשכל, היבדלות ישראל בקדושתם מחד אך גם דאגה לאומות העולם מאידך. לכן עם ישראל זכה לאמונה הגדולה בה', שהוא הוא האחדות כמובן. מהשילוב הזה יוצא המוסר היהודי, שהוא מאוזן לחלוטין. עם ישראל הוא הדוגמה, הוא אור לעמים, ומה שיקרה פה, בעזרת ה', יאיר לאנושות הנבוכה כולה".