מעבר לכל התיאוריות והמילים – ילדים צריכים חיבוקים. החיבוק הוא 'פוסט מודרני', כלומר נותן לילד תחושה שמותר לו להרגיש טוב עם עצמו, וגם להרגיש טוב עם השני ללא צורך בשכנועים או בסיסמאות...
החיבוק הוא המגשים את החזון של: "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה", אפילו שלפעמים החיבוק מלווה בשירה, בקשר עין חודר, בדיבור רך או בסיפור.
העיקר הקובע דרך החיבוק אינו המעשה עצמו אלא הכוונה, ההרגשה של המחבק. חוטים דקים ממשי מחברים בין המחבק לבין המחובק וזה - ללא מילים. הוא מלווה בנשיקות, בליטוף נעים, אולי בדגדוגים לעורר צחוק.
מה שילד זוכר - מעבר לכל הניסיונות שלנו לחנכו לאמונה ולצורך להתפלל וללמוד תורה - זה החיבוק. החיבוק הוא אב לאמונה ולתפילה. הוא מקנה לילד את התחושה שהוא מובן, שיש מי שנמצא איתו תמיד, מקשיב לו, למרות המשברים או אפילו דרכם.
החיבוק מתחיל... בהריון עם מחשבת החיבוק, ונמשך בעיקר בגיל הרך. ואם הילד תלוי מדי וחרד להיפרד, עלינו 'להחמיר' בהלכות חיבוק בזמן ובכוונה. שהרי אם הוא חרד למשל להירדם לבד עלינו להקנות לו ציורים הוריים עמוקים שייטמעו בתוכו, עד שירגיש שלמרות הפרידה הפיזית יש נוכחות מעבר. ואם ילד לא אוהב מגע, עלינו לחבקו בדרך משלו, בדרך שהוא אוהב ושתעניק לו את כל מה שמעניק החיבוק...
ד"ר מיכאל אבולעפיה הוא פסיכיאטר מבוקש לילדים ולנוער , מחבר הספרים הגנן והפרי , הרהורי אהבה ועוד. ד"ר מיכאל אבולעפיה עומד בראש מכון "לבבה" - מרכז לטיפול והכשרת מטפלים מתוך אמונה , ומרצה ב"מכון מאיר"
