הוצאת כנרת זמורה ביתן, 352 עמ'.
הרב אייל הוא ר''מ נערץ בישיבת הסדר שיום אחד מקבל הצעה לעמוד בראש הישיבה משנה הבאה.
דווקא ההצעה המחמיאה מעמידה את אייל באור מול סדקיו הפנימיים והוא נאלץ להתמודד עימם. האשמה העצמית על הולדת בתו הפגועה, המציצנות שלו לחייהם האישיים של אחרים, הקשרים המורכבים עם בני משפחתו - כל אלו גורמים לו לחפש מוצא חיצוני שיוציא אתו מן הסבך.
הקשישה אותה הוא מבקר בקביעות עוזרת לו להתמקד בנקודות החזקות מול החלשות, לזכור מה מקומם של לימוד התורה ושל משפחתו בחייו, ולא להפסיק אהבה באמצע. נקודת ההתרה שבה מתחיל כל הקונפליקט הזה להיפתר היא בשיאו של יום הפורים, אז דורש הרב אייל את אחת הדרשות המכוננות בחייו.
אז מיהו הרב אייל האמיתי? הפנימיות מול החיצוניות והוויתורים שאנו עושים לעצמנו נידונים תוך נגיעה בבטן הרכה של כל אחד. בעדינות, לא בכאב.
ניכר שאת הספר כתב רב, שכן העלילה משובצת אמירות תורניות ואפילו ציטוטים מכתבי הרב קוק שנבלעים בעלילה בטבעיות ולא מכבידים עליה. הדמויות אמינות והמסע החיצוני והפנימי שהן עוברות שובה לב יחד עם המתח שמפוזר בו במידה.
משחקי המילים הרבים, ההתעמקות במשמעותם של שמות הגיבורים והמטאפורות הרבות הזכירו לי סופר דתי אחר, מיכאל שיינפלד. ואכן, בעמוד התודות בסוף גיליתי את שיינפלד לצד הרב סבתו, יחד עם אשכול נבו, מירה מגן ואהוד בנאי. אין ספק שהחיבור למקורות יצירה כה מגוונים הפיקו יצירה משובחת במיוחד.
