אם כל אחד מאיתנו יבדוק כמה דורות אחורה במשפחתו, רבים הסיכויים שהוא יגלה סיפור מעניין שמעורבים בו טרגדיות ונדודים, אהבות ומוות.
רחל לוברמן, שהסיפור המשפחתי שלה קצת יותר קיצוני מהמקובל, החליטה להפוך את הסיפור לספר.
הציפייה מספר כזה היא שיהיה בינוני ומטה, חיבור העשוי לעניין את הקרובים בלבד, לכל היותר מעגל של חברים מפרגנים. אבל לא זה המקרה. לוברמן לא רק נעזרה בעובדות ובמכתבים אלא הפיחה חיים של ממש בסיפור מדמיונה וממחשבותיה, ובכישרון נדיר בנתה רומן שהקורא מתחבר בו אל הדמויות וחווה יחד איתן את כאב השכול, את האמונה וגם את הכוח העצום של שיפוט הזולת לכף זכות.
דבורה פשה הגיעה לארץ ישראל אכולת עצב אחרי ששכלה את בנה הקטן ואת בעלה-אהובה, צבי הירש, משום שטיפל בסבתו החולה בטיפוס. בארץ, כך קיוותה, תוכל להניח את עברה מאחור ולבנות לעצמה עתיד חדש. השנים הראשונות בישראל היו שילוב בין חיבוק חם של משפחה מורחבת אוהבת ובין מאבק הישרדותי קשה, כשבתווך נמצאה בתה הצעירה, אסתר, שהשתדלה שלא להקשות על אמה.
יום אחד פגשה דבורה פשה את חלבנה. השניים נישאו, וחלבנה פרס את חסותו על אסתר הקטנה. לתקופה קצרה הרגישה הילדה טעם של משפחה, אבל הוא פג מהר משום שהזוג קיבל עבודה בארץ אחרת, ושם הובטח לו הכבוד שחיפש חלבנה ורווחה כלכלית. רק עובדה אחת העיבה על בשורת קבלת העבודה: בני הזוג שיקרו כשנשאלו אם יש להם ילדים, והשיבו בשלילה. הם הפליגו לבדם מעבר לים, בהבטיחם שייקחו אליהם את אסתר בעוד כמה חודשים. בינתיים גדלה הילדה בבית הסבא והסבתא האוהבים והאציליים, כל כולה מחכה ליום שהוריה יממשו את הבטחתם. החודשים נמתחו לשנים, שבמהלכן היטלטלה אסתר פעמיים בין חיים למוות וגם התבגרה. למרות הזמן שחלף היא סירבה להתפכח מהתקווה שיום אחד תתאחד עם אמה ואביה המאמץ.
הספר, שיריעתו כמובן רחבה הרבה יותר ממה שנכתב לעיל, מרתק, עצוב ונוגע ללב, ומעלה מחשבה או שתיים על אימהות ועל מחויבות, על הקריעה בין נאמנות לבת ובין נאמנות לבן הזוג וגם על הצורך הנואש, לפעמים, של ילדים בקשר עם הוריהם. בין לבין מקבל הקורא טעימה של מידות טובות וחסד ושל ערך המשפחה המורחבת. אפילו שם הספר, 'שלכם אסתר', מעורר מחשבה. של מי היא, אסתר הזאת?
