יצר המין הינו אחד היצרים החזקים הפועלים בקרב בני האדם. דווקא משום כך הוא זכה להתייחסות נרחבת בספרות התורנית וההלכתית, עד כי נדמה שחז"ל לדורותם היו בעלי גישה שונה עד מאד מהרבנות הנוהגת בימינו, לפחות בכל הקשור להתמודדות ישירה, גלויה ואמיצה עם יצרים.
ספרו של אלי שיינפלד היצר הלב והאדם , המשמש ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים, מבקש לשנות במעט את ההתנהלות הנסתרת והסמויה הנהוגה בדורינו בכל הקשור להתמודדות עם יצרים, ולתת ביטוי לקשיים - ובעיקר לצורך להתמודד איתם. כאמור, אין מדובר במעשה שכיח בדורינו. לעיתים נראה, כי מובילי הדת היהודית מעדיפים היו להעלים חלק מהעניינים הנעימים פחות להתמודדות, או לכל הפחות לדבר עליהם בחדרי חדרים. ואולם התנהלות זו לא זו בלבד שאינה משכחת את היצרים, אלא היפוכו של דבר. היא מלבה אותם, הופכת אותם לאסורים וחשוכים וממילא מעניקה להם משיכה נוספת, בבחינת מים גנובים ימתקו.
חשיפת הדיון לאור השמש, גם (ואולי בעיקר) אם באופן צנוע ומכובד, עשוי להביא לשינוי מסוים ביכולתם של המאמינים להתמודד עם יצריהם. הגם כי הספר מתמקד ביצר המין, נראה שיש בו מספר עצות שיכולות להיות נכונות גם ליצרים אחרים עמם מתמודד כל אדם מתבגר ובוגר כאחד.
מבלי להיכנס לשבילי הפסיכולוגיה הכרוכים בנחמה שעשוי לספק הספר לצעירים רבים ומבוהלים, הנחשפים לעולם המיני שאינם מודעים לו, הרי שמדובר בתוספת תורנית חשובה עד מאד. כזו שמספקת תשתית הלכתית ותורנית למתחים קיימים, מבלי להתעלם או לטייח מציאות נוהגת.
לא נותר אלא לסכם ולאחל שמי יתן וירבו עוד אמיצים שיקחו לידם את מושכות ההנהגה החינוכית והתורנית, הנהגה הזקוקה לאמת ויושר. אכן, מי שרוצה לדבר על היצר, מי שמעוניין להתמודד איתו, צריך לפנות ללב האדם. וזו, הלכה למעשה, תרומתו החשובה של ספר זה.
