‘אני ואין רוכבים על אופניים’ הוא סיפור על ארבעה חברי ילדות, החוזרים ונפגשים זה עם זה, וגם כל אחד עם עצמו.
בעין משעשעת וברוח טובה, אורג רן ובר, רכיבה ביער עם לימוד קבוצתי בסלון, טיולי ג׳יפים במדבר עם טבילה לילית בחוף הילטון, וגם הרבה הרבה קפה שחור – לכדי מסע פנימי, מקומי ועכשווי מאוד.
בתוך כך שוזר רן ובר סיפור בעל תובנות רוחניות ונפשיות, לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב, בצורה השווה לכל נפש ובגובה העיניים.
כריכה רכה , 296 עמ'.
מתוך הספר:
הוא עצר והביט בי במבט פראי ואמר פתאום, "בנאדם. אתה הולך למות. אתה יודע את זה? יום אחד אתה תמות ואז מה תגיד? התאמנתי להיות ילד טוב כל החיים? לא רציתי להפריע לשכנים? השתדלתי לנסוע לאט ובאלגנטיות? התבטאתי תמיד כשורה בכל מקום ובכל אירוע? מה תגיד, אה? הייתי בסדר? תקשיבו – תכניסו אותי לגן עדן, בחייאת, תעשו טובה – הייתי ילד טוב תשעים שנה!”
הסטתי את המבט והסתכלתי על עץ מרוחק. האמת – לא ידעתי מה לענות לו. הוא צדק. כמה אנרגיה אני משקיע ב"להיות בסדר", ב"להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון". זה אפילו לא מודע. אני בכלל לא שם לב לזה – זה פשוט נמצא שם קבור בתוך התודעה שלי ומנהל אותי. ככה אני מסתדר בכל מקום, תמיד לומד מה להגיד ואיך. תמיד התגובות שלי הן ‘נאותות’. אבל איפה אני בכל זה?
"אולי אתה צודק”, אמרתי והשפלתי את המבט ובעטתי באבן.